9 חודשים חיכינו לו ופתאום הזמן עבר כל כך מהר ובלי לשים לב אנו חוגגים לו יום הולדת שנה. הרבה אבני דרך עברנו במהלך התקופה – אנו כהורים, התינוק שלנו כילד וכולנו יחד כמשפחה. אם היינו אומרות לכם שככל שיחלוף הזמן לא תיזכרו דבר מאותה תקופה ? אז זהו – שיש לנו כמה המלצות קטנות איך אפשר להפוך את אותם רגעים מילדות נשכחת לזיכרונות גדולים לכל החיים.
מרגע יציאתו לעולם, ולכל אורך שנתו הראשונה, התינוק שלנו עסוק בלמידה. מדי יום הוא סופג אינפורמציה חדשה, מעבד אותה (בעיקר במהלך השינה) ומתפתח. גם אנחנו, כהורים, עסוקים בלמידה של עצמנו ושל התנהגות תינוקנו – עוקבים מדי יום אחר התפתחותו ובעיקר נרעשים ונרגשים מכל דבר חדש שהוא עושה.
אם נחשוב לרגע, הדרך שעושה תינוק, מרגע היוולדו ועד יום הולדת שנה, היא דרך מדהימה. מתינוק חסר ישע התלוי כל כולו בהוריו, הוא הופך לילד המסוגל לעמוד על שתי רגליו (פיזית, ורגשית) ולהביע עמדות, רצונות ובקשות. התפתחות משמעותית במיוחד מבחינה קוגניטיבית, מוטורית, שפתית, ורגשית. לכל הדעות – זהו פלא הבריאה.
ומה פרוייד אומר על זה?
אז מהי בעצם תופעת אמנזיית ילדות ואיך היא קשורה לכל ההתחלה המרגשת שכרגע תיארנו ? אמנזיית ילדות מתאפיינת בשכחת האירועים המתרחשים בגילאי הילדות המוקדמת, בדרך כלל עד גילאי שנתיים-שלוש. נסו להיזכר בזיכרונות שלכם בגילאים האלה- רוב האנשים לא זוכרים דבר.
על פי זיגמונד פרוייד, אמנזיית ילדות מתרחשת משום שהאדם מעדיף להדחיק את דחפיו המיניים המוקדמים מאחר והם מאיימים על תפיסתו העצמית. גישות מודרניות יותר מציינות את חוסר בשלות השפה והקוגניציה בשלבים אלו כסיבות להופעת התופעה. ואולם, בניסוי שנערך בשנה שעברה באוניברסיטת טורונטו הגיעו למסקנה כי ייתכן שאחת הסיבות לכך שאנו מתקשים לזכור את השנים הראשונות לחיינו היא התחדשות גבוהה של תאי העצב במוח בתקופת הילדות המוקדמת. על אף הגישות השונות, תופעת "אמנזיית הילדות" עדיין נמצאת בגדר תעלומה, אולם תהא הסיבה אשר תהיה – הילדים לא זוכרים את השנה הראשונה בחייהם.
דמיינו לעצמכם שבמהלך שנה שלמה אתם משקיעים בגידול ילדיכם (בן ה 2.5) ודואגים שיחוו חוויות מיוחדות "של פעם בחיים". לוקחים אותו לפארק קופים, נוסעים לחו"ל, הולכים לחוגים, מקריאים מגוון סיפורים ודואגים לצייר ציורים בכל סוגי הצבעים. למרות כל ההשקעה והערך המוסף שחשבתם שהענקתם לילדיכם הוא לא זוכר כלום ועבורו – ללכת לגינת השעשועים השכונתית שוות ערך לנסיעה של 4.5 שעות לפארק מיוחד לילדים.
בנוסף לתהליך ההתפתחותי ולחוויות שהתינוק שלנו חווה בשנה הראשונה, גם אנו כהורים טריים (ובפרט האימהות) עוברים לא מעט שינויים והסתגלויות למצב החדש וכל כך שונה ממה שהכרנו עד כה. אחרי הריון מלא ציפייה והתרגשות, אנו נחשפים לתחילת חייהם של ילדינו המלאים בחוויות, התלהבות והתרגשות המלווים את תהליך ההתפתחות. במקביל, אנו מוצאים את עצמנו, בכובע של הורים, תפקיד מלא אחריות, מטלות והתמודדויות יומיומיות.
מה הקשר לטפשת הריון?
במהלך אותה תקופה מרבית מהאימהות עשויות לחוות רמה כזו או אחרת של תופעת טפשת ההריון. תופעה מרגיזה למדיי ש"בזכותה" אנו עושות פעולות המתאפיינות בחוסר הגיון, שכחה ובלבול כמו לגלות ששכחנו לנעול את האוטו או את הבית (יותר מפעם אחת) או מצב שבו רק אחרי דקות לא מעטות נזכרנו שהנייד אותו אנו מחפשות נמצא, לא אחרת מאשר בתיק שאנו סוחבות. עבור חלקנו, תופעת הטפשת התחילה עוד בתקופת ההריון ועשויה להמשיך עד כשנה לאחר הלידה. לרוב, הדבר נובע מחרדות ופחדים אישיים שלנו בנוגע לגידול התינוק או מצבים נפשיים דומים (למשל הורמונים) היכולים להוביל בעצמם לבלבול, חוסר ריכוז ושכחה.
כתוצאה משילוב של כל התופעות הללו, יכול להיווצר מצב בו גם הילדים שלנו לא זוכרים דבר משנתם הראשונה וגם אנו לא זוכרים כמעט כלום משנה זו. אם נאחד הכל ביחד- אין ספק כי תקופה הילדות המוקדמת הופכת להיות התקופה הנשכחת במקום שתהיה התקופה הנזכרת לנו, לילדינו ולדורות הבאים.
לכן, טיפים חשובים שקיבלנו אנו כאימהות בתחילת הדרך – לרשום, לצלם ולתעד את כל הרגעים הקסומים שקורים בפעם הראשונה במהלך תהליך ההתפתחות של ילדינו כי אחרת, פשוט שוכחים. כשהתחלנו לעשות כפי שהומלץ לנו, אין ספק שהדבר גם חיזק את החיבור שלנו עם ילדינו ואת מהות ההורות בכל המובנים (שמים לב ליותר שלבים בהתפתחות, מתרגשים יותר והכי חשוב – זוכרים ליהנות מהרגעים הגדולים והקטנים).
כעבור כמה שנים, בשלבים מאוחרים יותר בחייכם ובחייהם של ילדיכם, תתבוננו בזיכרונות אותם יצרתם, ותיזכרו בכל אותם רגעים קסומים המתרחשים רק פעם בחיים.
חייכו, צלמו, רשמו, זכרו והכי חשוב – תיהנו.
מוזמנים לקרוא עוד בפייסבוק
