האגיס
תחתונים חד פעמיים לנוחות ולספיגה מירבית לאחר הלידה. להזמנה הקליקו
קרן בן ארי ושרית חורב מורב

מצאו את עצמכם: על ארבעה סוגי הורים

כגד ארבעה סוגי הורים דיברה התורה... אחד חכם, אחד שתלטן, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. לכבוד חג הפסח הקרב ובא מרכז מרחב מגיש לכם הצעות לארבעה סוגי הורים. כל אחד מוזמן לחפש את עצמו בתיאורים

שתלטן, מה הוא אומר?

ההורה השתלטן מאמין בגבולות. הוא יודע תמיד היכן מסתובבים ילדיו ועם מי, ומתי הם חוזרים. ההורה השתלטן מחובר למערכת משוב של בית הספר ומקבל מסרונים לסלולארי בכל פעם שהילד מאחר, מפריע (או מתעטש) בכיתה. ההורה השתלטן מעורב בכל. בבית שלו יש חוקים ברורים ונוקשים. הולכים לישון בדיוק בשמונה, רואים טלוויזיה שעתיים ביום ולא יותר, מכינים שיעורים בקפדנות.. לרגע זה נראה כמו חלומו של כל הורה, הכל מתוקתק, מסודר, מאורגן.. שום דבר לא חומק מעיניו של ההורה השתלטן.

אבל – האם ילדיו של ההורה השתלטן מרגישים שיש להם יכולת להתנהל בעולם בלי גבולות נוקשים? האם הם מפתחים תחושת אחריות ויכולת לעצמאות? האם בעת צרה ירגישו מספיק חופשיים לפנות אליו ולספר מה מציק להם?

תם מה הוא אומר?

ההורה התם הוא הורה שמתקשה מאוד להגיד לא. הוא רוצה להיות החבר של ילדיו, ולא תמיד מבין שהם זקוקים להורה ולא לחבר. לפעמים ההורה התם לא רוצה להיות רשע, ומרגיש שלהגיד לא הוא צעד תוקפני כלפי הילד. לפעמים ההורה התם הוא פשוט הורה שרוצה להציב גבולות, אבל הוא עייף ואין לו כוח.

ההורה התם מוצא את עצמו לילות רבים ישן עם עוד ילד או שניים במיטה ומתעורר עם רגל (קטנה וחמודה) בפרצוף.. ההורה התם מתקשה להשכיב את הילדים לישון בשעה מוקדמת, ולבסוף הם הולכים לישון מאוחר וקמים עייפים ועצבניים. גם הוא, שאין לו זמן פנוי לעצמו, מוצא עצמו בערב עם ילדים שקופצים על הספה ומרעישים ואין לו כוח אפילו להשתיק אותם כדי לראות חדשות בשקט.

וזה שאינו יודע לשאול?

בדרך כלל ההורה שלא יודע לשאול הוא ההורה שמפחד לשאול, ומפחד לגלות מה קורה באמת בחיי ילדיו. ההורה שלא שואל מניח שהכל בסדר. בית הספר דואג לילד, ואם תהיה בעיה כבר יפנו אליו. אין צורך לשאול מה עושה הילדה עם החברות מאחורי הדלת הסגורה. אין צורך לבדוק אם הילד יודע מה זה פורנו ובאילו אתרים הוא גולש. אין צורך להציץ מדי פעם בקבוצת הוואטספ הכיתתית, בדף הפייסבוק והאינסטוש. לא צריך להתעניין מתי יש מבחן והאם הילדים למדו והתכוננו. כשתגיע התעודה בסוף המחצית כבר נדע…

אבל למה סתם להלחיץ, לפעמים הכל באמת בסדר. יש ילדים שאפשר לסמוך עליהם, הם חזקים, עצמאיים, בוגרים. אבל גם אלה זקוקים ליד מכוונת, לעין שתראה מה הם עושים, מה הם צריכים.. לפעמים ילד צריך רק שיראו אותו או ייתנו לו שבח או מחמאה על ציור יפה שצייר, תשובה יפה שענה בשיעורי הבית.. ולפעמים ילד צריך שיעזרו לו להתארגן, שיעמידו לו גבולות רגע לפני שהוא גולש לאתרים אסורים, רגע לפני שמתחיל לא להכין שיעורים.

החכם

החכם יודע לאזן. מצליח גם להיות מעורב בחיי ילדיו, אבל גם להשאיר להם מרחב ללמוד בעצמם, להתנסות, להרגיש בוגרים ואחראים. החכם יודע להציב גבולות בנחישות ובעקביות, אבל עושה זאת בגמישות, תוך הקשבה והתבוננות בצרכים של הילד ושל המשפחה. ההורה החכם יודע שהכי חשוב לשוחח עם הילד, לתקשר איתו. אפשר גם לדבר בזמן ארוחת ערב, בבית קפה או בנסיעה יחד באוטו. לנסות להבין מה קורה בחייו של הילד, מה עובר עליו, מה מציק לו ומה היה לו כייף (גם אם יקראו לו חופר אחר כך). ההורה החכם גם יודע שלא הכל מושלם, שעושים טעויות מדי פעם כי ממש לא קל להיות הורה (וגם לא להיות ילד).

 

שרית חורב-מורב, עובדת סוציאלית קלינית וקרן בן-ארי פסיכולוגית קלינית

מנהלות את מרכז מרחב –המרכז לטיפול בילד ובמשפחה

 

 

כתבות קודמותכתבות נוספות
קבלו עדכונים על כל מה שטוב לקטנטנים שלכם
הרשמו עכשיו
הגעתם לרכיב תגובות של פייסבוק, אם ברצונכם לדלג עליו לחצו כאן
תגובות
מעבר לאזור התוכן, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + z