האגיס
תחתונים חד פעמיים לנוחות ולספיגה מירבית לאחר הלידה. להזמנה הקליקו
דנה אדוט

אני אמא!!

הרגע הזה שגרם לדנה אדוט לפרוץ בבכי ולקלוט- היא אמא. איך זה הגיע רק בילד השלישי?

דנה אדוט כותבת הטור, מחבקת את בתה

בואו נדבר על קנדי-קראש לרגע, טוב?
רק לרגע .
יש איזה רגע ,בשלב כלשהו של המשחק הזה , שאת מבינה שהנה הפעם תצליחי, הפעם תפוצצי את הליקריץ ותעברי לשלב הבא.
ואז שנייה לפני, למרות שאת כבר יודעת שאת עוד מהלך או שניים מסיימת את המסך, את מתמלאת בסוג של אושר, ציפייה !
מן רגע כזה של הכרה , סוג של התרגשות , שהנה, זה זה, עכשיו זה קורה!
אחרי ששבוע היית תקועה בשלב הזה ,בעוד חצי שניה את שם, בשלב הבא.
מאית השנייה הזו, הציפייה הדרוכה ממלאת אותך, פשוט ככה !
ואז..
העונג הנפלא של המעבר לשלב הבא..

כמובן שמיד זה מתחיל מחדש, כן?
לומדת את המסך, מבינה איפה הגבולות שלך, איפה הגבולות של האתגר הזה  , החדש.
מנסה , וטועה , ומנסה שוב, ומתייעצת עם חברות שעברו כבר , והן מייעצות לך: תעשי ככה. לא! תעשי ככה! לא..תתחילי שם, ואולי מפה?
אתגר חדש ומרגש.

דנה

אצל דנה משחקים בקנדי קרש. צילום דנה אדוט

מעבר חד – בואו נדבר על אימהות..

לא כל אחת יכולה לשים את האצבע על היום המדויק, הרגע הזה שבו היא הבינה שהנה, היא עברה שלב , מאישה בהריון לאמא של ממש.
יש כאלה שנתקעות בשלב ההריון הרבה יותר מ9 חודשים, יש כאלה שהן מרגישות אמא ברגע שמופיעים 2 פסים כחולים על המקלון.
יש כאלה, שזה קורה להן רק בילד השלישי.
כמוני .

אז מתי הבנתי שאני אמא ?

זה היה ככה:
חזרתי מעוד יום שגרתי, מתיש ומעייף ומאתגר בחברה הסלולרית שבה עבדתי..
השעה הייתה 18:30 , יחסית עברה מהר הנסיעה . לא התעכבנו .
נכנסתי הביתה, ומולי התמונה הבאה – התאומים בני החמש בסלון , מול הקופסא המרצדת , עוד כמה דקות הם יכנסו להתקלח ויאכלו ארוחת ערב, זה עליי, ברגיל . בשוטף.
התינוקת הקטנה שלי, בת 8 חודשים , מקולחת, נקייה, בעלי מחזיק אותה ומנער את הבקבוק.
היא מחייכת אליי, היא עייפה, אין ספק.
אני לוקחת אותה להרדים אותה בחדר.
מתיישבת איתה בחדר החשוך, מנורה קטנה מאפשרת לי לראות את הצללית שלה, הריסים הארוכים סוגרים על העיניים הגדולות, היא שותה את הבקבוק ונרדמת ..
אני ממשיכה לאחוז בה, מחבקת אותה אליי, נושמת אותה. נותנת לנשימה המרגיעה שלה לחדור אליי.
ופתאום ככה , בלי הכנה מוקדמת אני פשוט דומעת !
למה? למה אני בוכה?
לוקח לי איזה שלוש שניות להבין..
הבנתי שלא ראיתי אותה כל היום , שלא שמעתי אותה צוחקת, שלא החלפתי לה אפילו חיתול..
וגרוע מכך, הבנתי שזה ימשיך להיות ככה .
כי זו הבחירה שלי , לעבוד עד שעה שש בערב, ולפעמים אפילו יותר ..
באותו הרגע הבנתי , אני אמא !
ואני חייבת להיות יותר נוכחת בחיי הילדים שלי, יש לי עוד 2 ילדים שבדיעבד, הם אפילו לא באו לקראתי כשחזרתי הביתה.
ונהיה לי עוד יותר עצוב..
הם הולכים בבוקר לגן , שנה הבאה לכיתה א', ואין לי איתם אפילו שעתיים בערב!
שלא לדבר על הקטנה והיפה שעכשיו רדומה לי בידיים, שזכיתי לראות בקושי חמש דקות..
בכיתי..
וכאבתי את ההחלטה שלי , בעיקר כי באותו הרגע הבנתי שמבחינתי להיות אמא זה להיות בשביל הילדים שלי , ולא לתת לגננת/מטפלת/בייביסיטר להיות איתם, לחנך לי את הילדים, להקנות להם ערכים, לחבק אותם במקומי .
לשים להם פלסטר על השריטה או לשחק במשחק הרכבה חדש.
להיות אמא מבחינתי  – זה פשוט להיות שם!
במסגרת האפשרויות, ברור  לי שלא אצליח לשבת בבית .
לא נצליח להתקיים ממשכורת אחת, אבל להוריד את שעות העבודה ולהצטמצם. זה כן.
מנגבת את הדמעות , אחרי שבעשר הדקות האחרונות בערך לקחתי החלטה ששינתה לי את החיים , מקצה לקצה (לא סתם אומרים שאת ההחלטות הכי חשובות של החיים אנחנו מקבלים ברגע אחד.)
מניחה את הקטנה במיטה שלה, ולחשתי לה "אני מבטיחה לך נעמה שלי, אני אהיה יותר אמא בשבילך, ובשביל האחים שלך.מבטיחה לך"
כיסיתי אותה ויצאתי .

למחרת הגשתי מכתב התפטרות.
ואחרי חודשיים בבית , בהם פיציתי את הילדים ובעיקר את עצמי על הזמן החסר, מצאתי עבודה ליד הבית.
לא קרוב בכלל לכישורים שלי, או לדרישות השכר שלי.
אבל אני מסיימת ב15:00.

אני מספיקה להיות איתם. פשוט להיות שם בשבילם, כשהם חוזרים מהמסגרות , כשהם צריכים עזרה בשיעורים, כשהם הולכים או חוזרים מהחוגים או מהחברים, אני שם כשקשה להם להסתדר וכשהם רבים על השלט של הטלוויזיה, אני שם כשהם מצליחים להחליט ביחד איזה משחק הם ישחקו עכשיו. אני פשוט שם.
זו המשמעות מבחינתי להיות אמא .

לבלוג של דנה אדט אמאל'ה 4

כתבות קודמותכתבות נוספות
קבלו עדכונים על כל מה שטוב לקטנטנים שלכם
הרשמו עכשיו
הגעתם לרכיב תגובות של פייסבוק, אם ברצונכם לדלג עליו לחצו כאן
תגובות
מעבר לאזור התוכן, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + z