היי בייבי, כואב לך לאכול ולשתות, והפצעים מציקים? אוף, איזו אומללות. אולי שמעת את ההורים שלך אומרים "הפה והגפיים", אז הנה כמה דברים שכדאי לך לדעת על המחלה המרגיזה שתוקפת כמעט את כל הילדים והתינוקות
בייבי, לפני שנתחיל, הנה תקציר בשביל הגדולים שמטפלים בך:
אין מחלה נעימה. בעיקר אצל ילדים. קשה לנו לראות את הילדים שלנו כשהם סובלים, וכשהם תינוקות ולא יכולים לספר לנו בדיוק איפה כואב להם ומה מציק להם – חוסר האונים גדול אפילו יותר. אין כמעט תינוק או ילד שלא חולה במחלת הפה והגפיים, ורוב בני האדם "יזכו" לחוות אותה לפני גיל 5. היא נמשכת זמן רב יחסית למחלות אחרות, ומלבד הקלה בתסמינים (וגם זה בניסוי וטעייה) – אין הרבה מה לעשות. אבל החדשות הטובות הן שהיא חולפת מאליה, כך שבאמת כל מה שדרוש מכם, ההורים, הוא סבלנות ואורך רוח.
זה, ועמידה בפני פיתויים להתנסות בגישות "טיפול" לא מאושרות ומסוכנות. אבל נגיע לזה בהמשך.
בייבי, שנתחיל?
מהי מחלת הפה והגפיים?
מחלת הפה והגפיים היא לא מחלה אחת, אלא שם קיבוצי של מספר מחלות ויראליות. למעשה יש יותר מווירוס אחד שיכול לגרום את המחלה הזו, והיא מתבטאת בחום ופריחה אופיינית במקומות ספציפיים בגוף.
מה הקשר בין הפה והגפיים ומחלת הפה והטלפיים
בתור רופאה של ילדים אנושיים, אני לא ארחיב את הדיבור על מחלת הפה והטלפיים, שתוקפת בעלי חיים (בקר, צאן וכד'). אבל חשוב להבהיר שיש הבדל בין שתי המחלות – הווירוסים שגורמים לכל אחת מהן שונים זה מזה, והדמיון היחיד הוא בשם. אפשר להבין את מקור הבלבול, אם כך, אבל הסימן שיעזור לך, בייבי, לזכור את ההבדל ביניהן הוא שיש לך גפיים – ולא טלפיים.
איך נדבקים במחלת הפה והגפיים?
ההדבקה מתרחשת כשיש מגע עם הפרשות. קוראים לזה "הדבקה פקו-אוראלית" – הכוונה היא שחיידקים שמופרשים ממערכת העיכול (רוק וצואה) של אדם אחד נכנסים למערכת העיכול של אדם אחר. באכילה או שתייה מאותם הכלים, למשל, כמו שקורה עם בקבוקים בגן – הסיכוי די גדול. באופן כללי ילדים ותינוקות קטנים כמוך, בייבי, חשופים לכך יותר, כי מכניסים את הידיים לפה לעיתים תכופות ופחות, ואם להיות כנים – בגיל שלך פחות מודעים לעניין ההיגיינה.
סיכויי ההדבקה הגבוהים ביותר הם דרך מערכת העיכול, אבל אפשר להידבק גם דרך מערכת הנשימה, כשיש מגע עם הפרשות כמו נזלת. כך גם לגבי הדבקה דרך השלפוחיות שיש על העור במחלה. הנוזל שיש בתוך השלפוחית מכיל את הווירוסים ולכן הוא מידבק – אבל מכיוון שהסיכוי למגע ישיר איתו קטן יותר, יש קצת פחות הדבקות בדרך הזו.
איך נזהרים מפני הדבקה במחלת הפה והגפיים?
-
מי שחולה נשאר בבית! ילד אחד יכול להדביק גן שלם, וזה יכול להיות רע מאוד
-
שימוש בכלי אוכל ושתייה נפרדים
-
שימוש במגבות נפרדות ובמברשות שיניים שונות
-
הקפדה על שטיפת ידיים לאחר כל מגע עם נוזלי גוף
כמו שראית, בייבי, צריך להקפיד על היגיינה בסיסית, ואין צורך להשתגע על ניקיון או לחטא משטחים באובססיה, אבל אם יש לך הרגל מיוחד ללעוס וללקק את הסורגים של המיטה, למשל – כדאי להעביר עליהם סמרטוט לח...
האם מבוגרים נדבקים במחלת הפה והגפיים?
כן, בייבי. מבוגרים יכולים להידבק במחלת הפה והגפיים, אבל פחות. יש לכך שתי סיבות:
-
רוב המבוגרים כבר נדבקו וחלו במחלת הפה והגפיים כשהיו ילדים. באופן טבעי, כשהכל תקין ומערכת החיסון עובדת כמו שצריך, הגוף מפתח נוגדנים נגד הווירוסים, ונוצרת בו עמידות בפני המחלה – כך שמבוגרים יותר חסינים בפניה מאשר תינוקות וילדים שנתקלים בווירוסים האלה לראשונה בחייהם.
-
מבוגרים מודעים יותר להיגיינה, כך שהם שוטפים את הידיים לעתים תכופות יותר, ובעיקר אחרי שנוגעים בהפרשות. למשל, אחרי שהחליפו לך חיתול או אחרי שניקו לך את האף מנזלת.
איך מזהים שמדובר במחלת הפה והגפיים?
יש כמה וירוסים שגורמים למחלה, אבל אין צורך בבדיקת מעבדה כדי לאתר אותם. האבחנה היא לפי קליניקה (תסמינים):
-
פריחה על הידיים והרגליים ובאזור המפשעות, שנראית כמו כתמים אדומים או שלפוחיות מלאות בנוזל
-
פצעים בפה – זה טריקי, כי במחלת הפה והגפיים הפצעים נמצאים לרוב בחלק האחורי יותר של הפה – קרוב ללוע, כך שקשה לראות אותם בעין. כשהרופא יבדוק את הגרון שלך, הוא יראה שלפוחיות קטנות.
-
חום
חשוב לזכור שכדי לשלול מחלות אחרות, חשוב לציין בפני הרופא מהו הסדר והמיקום שבו הופיעו הנגעים.
כמה זמן נמשכת מחלת הפה והגפיים?
אצל ילדים ותינוקות בריאים משך המחלה יהיה ברוב המקרים 5-7 ימים, ועד שאחרון התסמינים נעלם לחלוטין יכולים לחלוף גם 10 ימים, אצל חלק מהילדים. אבל מדובר ב-5 ימים של סבל אינטנסיבי, כך שגם לאחריהם יהיו דרושים לך עוד כמה ימי התאוששות עד החזרה לעצמך.
האם יש סיבוכים למחלת הפה והגפיים?
לַווירוס יש סיבוכים נדירים, ולכן חשוב להיות במעקב רופא הילדים שלך, בייבי. אבל המחלה עצמה לרוב לא מסוכנת במיוחד – לפחות לא בילדים בריאים. ולמרות זאת, היא יכולה לשמש כר פורה לסיבוכים אחרים. הנפוץ ביותר ביניהם הוא התייבשות, כי מפסיקים לאכול ולשתות בגלל הכאבים שהפצעים בפה גורמים. אצל תינוקות שמשתמשים בחיתול קל לבדוק את זה – אנחנו לא רוצים לראות חיתולים יבשים, אלא לוודא שכמות הנוזלים שנכנסת גדולה מזו שיוצאת. אין הרבה מקום להתפלפל בנושא – מבחינת הצוות הרפואי המשמעות של התייבשות היא אשפוז והכנסה של עירוי נוזלים לווריד.
אצל תינוקות קטנטנים שמסתמכים עדיין על הנקה בלעדית או על תמ"ל, כמובן אין ברירה אלא להמשיך בהאכלה רגילה עד כמה שאפשר. חשוב לזכור שפעולת היניקה גורמת לחיכוך גדול של הלשון בחך, ומדובר בכאבים נוראיים, כך שצפוי שם קושי, וכדאי לנסות האכלה במזרק או בכפית. אבל לילדים גדולים יותר אפשר "לפרגן" שתייה אחרת, ובלבד שייכנסו נוזלים.
עוד דבר שצריך לשים לב אליו הוא שאין זיהום משני על הפצעים. לפעמים הגוף חלש ופגיע, והפצעים עצמם "מזמינים" חיידקים להתיישב עליהם. בייבי, אם התייבשת, אבל ההתנהגות שלך השתנתה פתאום, והמחלה מקבלת תפנית – או חלה הרעה במצב שלך אחרי שהוא כבר השתפר, ייתכן שמדובר במחלה חדשה.
בכל מחלה חשוב לשים לב למצב הכללי שלך, בייבי. האם כשאין לך חום וטיפלנו בכאבים ההתנהגות שלך יחסית רגילה? או אדישה ואופפת אותך ישנוניות שהיא מעבר לרגיל? אפאטיות, או לחלופין אי שקט קיצוני היא סיבה טובה לגשת בהקדם לבדיקה.
איך מטפלים במחלת הפה והגפיים?
בגלל שאין טיפול תרופתי בגורם המחלה עצמו, זה לא ממש משנה מתי תופסים את המחלה. מכיוון שקשה לך והמחלה הזו גורמת לסבל רב, אנחנו נותנים טיפול סימפטומטי ומחכים שהגוף שלך, בייבי, יילחם בכל הווירוסים, והמחלה תחלוף.
הגדולים שמטפלים בך צריכים בינתיים לגדל הרבה סבלנות, להקל כמה שאפשר על החום והכאבים (לא להתבייש להיעזר במשככי כאבים במינון המתאים לגיל ולמשקל הגוף שלך), ולדאוג שהגוף שלך לא יסתבך במחלות נוספות. אבל החשוב מכל - להקפיד איתך על שתייה מספקת. ומה עוד?
V אלחוש מקומי – אפשר לתת תרופות או תכשירים מאלחשים. אבל חייבים לשים לב שיש להם אישור לשימוש לפי הגיל של הילד, ולהתייחס לאופן השימוש (נניח, לא למרוח על הלשון משהו שמיועד למריחה על העור). הבעיה היא שקשה להגיע אל הנגעים שיש בפה, כי הם עמוקים מאוד, וצריך לנסות כמה דברים עד שמוצאים משהו מתאים שהוא גם יעיל.
X לא להגיש מאכלים חומציים – כדי לדעת מה לא לתת, צריך לחשוב מה לא נעים לנו לאכול כשיש לנו אפטה בפה, למשל. עגבנייה ופירות הדר יכולים להכאיב מאוד, ועדיף להימנע מהם כשיש פצעים בפה. רוב הסיכויים שתינוקות וילדים לא יסכימו לאכול בכלל בזמן שיש להם פצעים בתוך הפה, אבל אם כבר מסכימים – כדאי לא "להרוס" את זה במאכלים חומציים.
V מאכלים ומשקאות קרים – אני לא נוהגת להמליץ על קרטיב, "שלוקים" או משקאות ממותקים, אבל בגלל סכנת ההתייבשות, לפעמים זהו הפתרון הכי טוב (או היחיד). הקור מאלחש קצת את הפצעים, ועל הדרך הגוף מקבל נוזלים. אפשר בהחלט להכין קרטיבים ביתיים על בסיס מים, חלב ופירות לא חומציים (אבטיח, למשל).
מתי מותר לחזור לגן?
כלל ראשון: לא הולכים לגן חולים. זה לא טוב לצוות ולילדים האחרים, אבל בראש ובראשונה זה לא טוב בשבילך. לא במחלת הפה והגפיים, ולא בשום מחלה אחרת.
אבל ספציפית למחלה הזו, מותר ללכת לגן כשמתקיימים כל התנאים הבאים:
-
הנגעים התייבשו לגמרי
-
אין חום בכלל
-
אין ריור
באופן כללי - כל זמן שאין יותר סיכוי להעביר נוזלים.
תרופות סבתא להקלה על מחלת הפה והגפיים
המצב הזה ברור ומוכר לי. הסבל שלך נורא, וקשה להגיע לנגעים שבפה. ההורים שלך אולי ממש חסרי אונים ומחפשים כל שביב מידע שיעזור ויקל עליך את הסבל. פתאום צצים כל מיני תכשירים ממרקחות פרטיות, והמלצות מה"דודות" בשכונה או תרופות פלא שחיפוש באינטרנט מגריל.
בעוד שקרטיב ביתי, טחינה או סירופ חרובים לא יזיקו לך במיוחד, אחת הסכנות הגדולות ביותר, ולצערי נפוצה הרבה יותר מדי – היא מתן של חלב עזים לא מפוסטר. בחלב לא מפוסטר יש סיכוי עצום להימצאות של חיידק אלים בשם ברוצלה, שיכול להגיע לזרם הדם ולגרום לדלקת חריפה בעצמות, בלב, בקרום המוח ובמפרקים – ולפעמים חולף זמן רב (אפילו כמה שבועות) עד שמגלים את הזיהום. הגוף הקטן שלך, בייבי, מותש גם ככה ממחלה ויראלית שהוא צריך להילחם בה – אז להוסיף לו עכשיו התמודדות עם מחלה חיידקית קשה הרבה יותר? ממש ממש עדיף שלא! אנחנו במאה ה-21. הגיע הזמן להתקדם ולזנוח את הגישה המיותרת הזו. כואב לי לראות בבית החולים כל כך הרבה מקרים כאלה.
בייבי, הגיע הזמן לסכם את השיחה על מחלת הפה והגפיים
בטח הבנת שמדובר במחלה שגורמת לסבל רב, שעדיף להימנע ממנה. זו סיבה מספיק טובה להקפיד על היגיינה. אבל גם אם כבר נדבקת, חשוב לזכור שכל זמן שהגוף הקטן שלך לא יגיע להתייבשות – יהיה בסדר. הנגעים בעור ובפה יחלפו, ובעוד שבוע או שבועיים זה יהפוך לזיכרון רחוק. אם כבר מרשים לך להיכנס למטבח (אפילו במנשא) זו הזדמנות טובה להתנסות יחד עם ההורים בהכנה של קרטיב ביתי, לנסות טעמים חדשים וקרירים, לנוח הרבה ולפתח מיומנות של שתייה מכפית או ממזרק. חשוב להיות במעקב רופא הילדים, כדי לוודא שהגוף שלך בדרך הנכונה להחלמה, ויותר מכל – לגדל סבלנות.
